מנורה חברה לביטוח בע"מ, נ' בושמת ואח'

פסק דין

1.התובעת הגישה כנגד הנתבעות תביעת שיבוב בגין נזקים שנגרמו לרכב המבוטח – רכב מסוג הונדה מ.ר 1557665 (להלן: "רכב התובעת"), כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 31.8.10 בה היה מעורב רכב מסוג יונדאי מ.ר 2199764 (להלן: "רכב הנתבעות"), אשר היה נהוג על ידי הנתבעת 1 ובבעלות הנתבעת 2.

2.לטענת התובעת, ביום 31.8.10 בשעה 10:30 או בסמוך לכך, נסע רכב התובעת, נהוג על ידי מר פאולו ברקוביץ (להלן: "נהג התובעת"), ברח' הצדיק מירושלים בבאר שבע בנתיב הימני ובעודו נוסע ישר באיטיות כ- 100 – 150 מטרים לפני הפניה לרחוב רגר, הגיח רכב הנתבעות מאחור ופגע ברכב התובעת.

3.לטענת הנתבעות, ביום האירוע נסע רכב הנתבעות בנתיב נסיעתו בנתיב הימני, בזהירות וכחוק ולפתע הבחינה נהגת הרכב, הנתבעת 1, ברכב התובעת עומד במרכז הכביש ללא אורות, ללא משולש אזהרה ו/או סימן אזהרה כלשהו וחוסם את נתיב נסיעתה. למרות ניסיונותיה, לא הצליחה הנתבעת 1 להימנע מן הפגיעה בו.

4.בדיון מיום 3.6.12 הודיעו ב"כ הצדדים כי אין מחלוקת בשאלת הנזק אלא רק בשאלת החבות.

מטעם התובעת העיד נהג הרכב, מר פאולו ברקוביץ ומטעם הנתבעות העידה נהגת הרכב, הנתבעת 1.

5.אין מחלוקת כי רכב הנתבעות פגע ברכב התובעת מאחור.

לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים ועיינתי במסמכים שהוגשו, אני סבורה כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעות.

עדותו של נהג רכב התובעת היתה סדורה ועקבית. בעדותו הוא ציין כי האט את מהירות נסיעתו מ – 60 קמ"ש ל – 50 קמ"ש מאחר והתכוון לפנות ימינה בפנייה המרוחקת כ – 100 – 150 מטר ממקום התאונה, אז פגע בו רכב הנתבעות מאחור.

הואיל ומדובר בפגיעה מאחור, מוטל הנטל על הנתבעות להוכיח כי התאונה נגרמה בשל רשלנותו של נהג התובעת או כי יש לייחס לו אשם תורם.

טענת הנתבעת 1 לפיה רכב התובעת עמד בכביש ראשי הינה עדות יחידה של בעל דין על כל המשתמע מכך והיא לא נתמכה בכל ראייה נוספת.

הנתבעת עצמה העידה כי לא ראתה את רכב התובעת עוצר אלא הניחה שהוא עומד (עמ' 7 שורות 26 – 28 לפרוטוקול).

לאור האמור, הנתבעות לא עמדו בנטל המוטל עליהן להוכיח את טענתן.

יתירה מזו, גם אם מצוי היה רכב התובעת בהאטה או בעצירה מוחלטת, מוטלת האחריות על הרכב האחורי לשמור מרחק מתאים על מנת לאפשר לו לבלום בבטחה.

הנתבעות לא טענו כי רכב התובעת עצר עצירה פתאומית (שהרי הנתבעת 1 כלל לא ראתה את הרכב עוצר) ולכן, לו היה נשמר מרחק סביר, אמור היה רכב הנתבעות להספיק ולבלום במועד.

טענת הנתבעת לפיה מדובר בכביש עם עלייה וירידה נטענה לראשונה במועד עדותה ולא הוכחה וממילא ככל שהטענה האמורה נכונה, אזי היה על הנתבעת 1 בעת נהיגתה, להתחשב בתנאי הדרך ובמצב הראות בה.

6.בשולי הדברים יוער כי אין בעובדה שטופס ההודעה לא נערך על ידי הנהג מטעם התובעת, כדי לערער את גרסתו.

7.בנסיבות העניין, משמדובר בפגיעה מאחור וכאשר לא הוכחה גרסת הנתבעות לפיה רכב התובעת עמד בכביש, לא שוכנעתי כי יש מקום לייחס לנהג ברכב התובעת אשם תורם.

8.לאור האמור, האחריות לתאונה מוטלת במלואה על הנתבעות.

הואיל ושאלת הנזק אינה שנויה במחלוקת, אני מחייבת את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובעת את סכום התובענה בסך 29,079 ₪ כאשר הסכום האמור יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כמו כן אני מחייבת את הנתבעות בתשלום שכר טרחת עורך דין בסך 3,500 ₪ והוצאות משפט בסך 1,000 ₪.